הבלוג שלי

מכירה את “שרה שרה שיר שמח”? ואת “גנן גידל דגן בגן”? זוכרת את “ברד ירד בדרום ספרד”, כשפרופסור היגינס מנסה שוב ללמד את אלייזה להגות

אחרי חודשיים וחצי בבית, שיגועים של הלוך וחזור, כן מרחוק, לא מרחוק, כן קטנים לא קטנים, חזרה מדורגת ושמירה על מרחק. עם מסיכות או בלי

יש הצפה מטורפת ושפע מבלבל של פלטפורמות לעבוד איתן. יש פתוחות ויש סגורות, יש בחינם ויש בתשלום. יש פלטפורמות תקשורת ויש פלטפורמות להכנת חומרים, יש

הפוסט הזה נכתב בתחילת ההיסטריה של הקורונה. הוא רציני ומיועד לחברותי / אחיותי המורות. מי שלא, ממש אפשר לדלג. ומי שלא תגיע לסוף: בריאות ואושר לכל.🧡🧡🧡בוקר

כמו תמיד, פורים בשבילי הוא הזדמנות לממש את הפנטזיות הכמוסות והפחות. ובגילי, כשכבר באמת הכל מותר וכל הגבולות נחצו ונפרצו, בלרינה זה זה. אבל השנה,

שלום והי לדיגיטלים,?? כן, זו אני עם הרגליים למעלה. עם נעליים (לא ליד אמא). וכן, אני מכורה. משתדלת לשים גבולות אבל זה ממש לא פשוט.⏳