לפני הרבה שנים, בכפר סבא, עבדתי בבית ספר ברשת "מפתן".
יש מלא סיפורים על ילדים שקשה להם באנגלית, עם אנגלית, בגלל אנגלית. אבל הסיפור כאן הוא על הילדים המושפלים, המובסים, הכועסים, אלה שכבר בני 13 ו 15 ואפילו 18 ולא יודעים לקרוא אנגלית. שלא ידעו מילה נורמלית אחת (פאק לא נחשבת, כן?). אלה שוויתרו להם. שוויתרו עליהם.
זה היה משהו אחר.
האנשים שעבדו שם היו אחרים. הם היו לגמרי מוכווני ילדים.
המוטו היה: לא מוותרים לכם – לא מוותרים עליכם.
והילדים ידעו את זה.
כמה משפטים על "מפתן":
רשת של בתי ספר מקצועיים, לילדים שהמערכת הרגילה לא היטיבה איתם (והם לא איתה). כדי לסיים 12 שנות לימוד הילדים היו חייבים להופיע בבית הספר בעקביות ולעשות יחידת בגרות אחת. (כן, יש דבר כזה)
הרבה ילדי פנימיות, והוסטלים, ובתים עצובים. היו גם ילדים מבתים רגילים לגמרי עם לקויות למידה מורכבות או אישיות שלא אפשרה להם להתמודד עם בית הספר הרגיל.
בהתחלה הכיתות היו רב גילאיות. מגיל 13 עד 18. "ילדי הקונדיטוריה", "ילדי הספרות", "ילדי התכשיטנות" וכו'. כמו משפחה. עם שני "הורים". כל מורה היה אחראי על חצי קבוצה (בערך עשרה ילדים) וביחד זו הייתה כיתה. שיהיה ברור, עשרה ילדים זה לא פינוק. לפעמים שמחתי כשהגיעו חמישה.
כשהגעתי לשם לא היתה אנגלית. פשוט לא למדו אנגלית עד אז.
הייתי צריכה להתחיל מאפס, ולחשוב מה עושים עם קבוצות שהן מרובות גיל ורמות.
אז בניתי תוכניות. ואח"כ הסכימו לי לחלק את הקבוצות לפי הרמות ובסוף אפילו היו כאלה שנבחנו בשלוש יחידות. רק באנגלית! גאווה!
הסיפור של התוכנית למתחילים מאפס. English around the world
יחד איתי עבדה במפתן מורה מופלאה, אורית אריה.
היא היתה יועצת אבל במפתן היא לימדה מחשבים. לא תאמינו אבל בחינות הבגרות (יחידה אחת) בפיזיקה ומחשבים נחשבו לבגרויות הכי קלות.. עולם הפוך.
היא לימדה גיאוגרפיה בשיעורי מחשבים והחלטנו לשתף פעולה. יש משהו בגיאוגרפיה שילדים אוהבים. מאד. אז בניתי תכנית גיאוגרפיה למתחילים. הרבה עברית, הרבה לאט לאט, אבל הם למדו. והם ידעו אנגלית. הם עשו פרזנטציות באנגלית, הם הכינו "תעודות זהות" למדינות, הם הסתובבו ברחבי בית הספר ושיגעו את הצוות בשאלות באנגלית, שהיו כתובות להם באנגלית ובעברית (ווטס יור ניים?) הייתה התרגשות גדולה וכולם כולם השתתפו וחתמו להם על הדפים…
שלא יהיו אי הבנות, היה קשה. מאד. לפעמים עצוב, מתיש, מתסכל ברמות שקשה להכיל.
המשפט ששם את הדברים בפרופורציות הנכונות היה של היועצת או העובדת הסוציאלית: " כמה שקשה לך לשמוע את הסיפורים, תארי לעצמך איך זה להיות הסיפור."
אבל, תנסו לדמיין קטע: בסוף שיעור באחת הכיתות היה כתוב על הלוח continent והמורה שלהם, שנכנסה אחרי, לא הכירה את המילה. הם היו בעננים. הם ניצחו. איזו נחת. איזה אושר 🙂 כמה גאווה!
אני מעלה את תכנית הלימודים למתחילים לאתר לא כי היא מופת של תכנית לימודים. היום בטח הייתי עושה חלק מהדברים אחרת. אני שמה אותה כאן כדי להראות שמה שעובד, עובד. לא חשוב סדר האותיות, המחקרים מכאן ומשם, התיאוריות והתיאוריות שמנגד. מבחינתי המטרה מקדשת את האמצעים. חשובה העקביות. חשוב לחבר הכל יחד.
לפעמים זה מצליח.
נ.ב. נוסטלגי: שימו לב לתמונות בדף האחרון, ברשימת אותיות ה ABC