על ערסים וחננות, חנונים ופרחות, גבירתי הנאווה ומה זה קשור ללימוד אנגלית?

כמעט כל שנה עולה הדיון. ואם הוא לא עולה מעצמו, אני מעלה אותו.

לפחות פעם בשנה התלמידות והתלמידים שואלים:  "מי צריך כל כך הרבה מילים באנגלית? למה לא מספיקה מילה אחת לכל דבר?" 

ואז אני שואלת מה ההבדל ביניהם לבין "ערסים". 

השנה החלטתי להעלות את השאלה גם בקבוצת המורות שאני אוהבת בפייסבוק.
שאלתי מה זה "חנונים" ומה זה "ערסים" בשבילן. הכי לא פוליטיקלי קורקט שאפשר.
חלק ענו איך הילדים חושבים וחלק דיברו בשם עצמן.
היה מעניין.
רוב התשובות לגבי החנונים היו החלטיות ולא מתנצלות:

"ילד חכם מאוד, אוהב להיות בבית ולעסוק במשחקי מחשב או בתחביב אישי, פחות באינטרקציות חברתיות ופחות חשוב לו לקבל אישור מהחברה"
"תלמיד מכוון מטרה ומפוכח שמבין שהדרך להגשים את שאיפותיו בחיים – מתחילה ברכישת מיומנויות וידע"
"חנון בהקשר גם למראה חיצוני (עצוב). אם בלבוש, שיער, שפת גוף. ילדים כאלה הם בדכ חסרי ביטחון, שקטים, מסוגרים ומעדיפים להיות בחברת עצמם או עם חבר אחד טוב במיוחד."
"החנון אולי קצת תמים ,אולי פחות עסוק בענינים חברתיים .יש חנונים שמגיעים לצבא או ו לאוניברסיטה ופורחים כי הם מוצאים אנשים עם תחומי עניין דומים והם הופכים ליהיות יותר חברתיים"
"הן אוהבות לקרוא …ולנתח שעות נוספות את הדמויות והעלילה …היא אוהבת חברה, צינית, ולא הולכת אחרי העדר…"

 לגבי הערסים היו היסוסים וגם כעס עדתי.
"קשור אך ורק להתנהגות ולצורת דיבור שמבטאת חוסר תרבות. לא ברור לי למה לאחרונה מקשרים את זה לעניין העדתי.ערסים מגיעים בכל הצבעים"
"ערס ופושטק מאד דומה. זה אלה שבזכרוני היו עומדים ליד הברזלים ומטרידים את הבנות. זה כרוך בשפה נמוכה דאווינים ובהפגנת חוסר כבוד – הכי ההפך מחנון שיש."
"ערס זה מישהו עם התנהגות מחוספסת, קשוח וחסר התחשבות בסביבה, שהמוסר לא נר לרגליו. בהמה מהסוג הכי רע שיכול להיות. הם, כמובן, לא חושבים שהם כאלה, כי אמא שלהם אוהבת אותם כמו שהם."
"ערס מי שמנבל את הפה ומתנהג שלא לפי כללי החברה, לעיתים מאיים ומשתמש בכח. פרחה- כנ״ל ומתלבשת באופן לא צנוע."

זוכרת את "גבירתי הנאווה"? כן, מוכרת הפרחים עם האנגלית הגרועה, המבטא הקוקני וחוסר ההשכלה? ומולה הג'נטלמן העשיר, הבלשן, ששמתערב עם חבר שיהפוך אותה ל"ליידי" אם רק ישפר את האנגלית שלה?

הכל יש במחזה הזה, כל הקונפליקטים והפוליטיקה:
גברים ונשים, מעמדות חברתיים, עושר ועוני, התנשאות ונחיתות. ומעל כולם, מחברת או מפרידה את כולם – האנגלית. השפה.
הכל בשפה.
הכל במילים.
בכמות המילים.
באיכות המילים.
ביכולת לנסח מחשבה בצורה בהירה כך שמי שבצד השני תבין אותי.
גם האריזה חשובה.
צורת הדיבור, ההנחה של המילים על הדף.
אופן היציאה שלהן מהפה.
וכשאין מספיק מילים, יש גוף.
ולפעמים כשהגוף מדבר זו אילמות. או אלימות.
אז כן, אני מלמדת מילים. הרבה מילים.
כמה שיותר מילים.
וכמו תמיד לא מדעי, אבל שווה מחשבה.

כמה המלצות קשורות:
לצפיה, קריאה ושירה מלאת חן ותובנות חיים:
הסרט my fair lady

הספר my fair lady

תקשיבו לפודקסט מעורר המחשבה על ההורים הלבנים הנחמדים.
היא מספרת על בית ספר ציבורי אחד בניו יורק.
60 שנות אינטגרציה.
60 שנות הפרדה.
הסיפור עצמו, דרך ההגשה שלו, השקט והמילים שמשתמשות בהן.

ועוד משהו קטן – האוניברסיטה של העם:
why is language important