רילוקיישן. כמה קשה זה יכול להיות?

לפני כמה שבועות הקשבתי לפרק של "חיות כיס" רילוקיישן, כפי שהסביר לי בני בן ה-9, שבו שאול אמסטרדמסקי מספר יחד עם בנו איך הם חוו את הרילוקיישן שהמשפחה עשתה  לקיימברידג', ארה"ב, בדגש על ההתמודדות עם האנגלית.

סיכמתי  כאן את עיקרי הפודקאסט המעניין הזה ובסוגריים כמה מחשבות שלי.

אז הנה עיקרי הפודקאסט

המשפחה יצאה לשנה, בעקבות לימודים של שאול אמסטרדמסקי, ראש הדסק הכלכלי ופרשן בכיר לענייני כלכלה בחטיבת החדשות של תאגיד השידור הישראלי.

הילדים: אלון בן 8 כיתה ג', הדובר העיקרי בשידור הזה, ואורן בן 5 גן חובה.

רקע: קיימברידג' – עיר אוניברסיטאית עם הרבה ילדים זרים מגיל 5 במערכת החינוך. העירייה האמידה משקיעה הרבה בחינוך. כיתות מיוחדות לילדי מהגרים.

שאול מציע לדמיין איך זה מרגיש לילדים לעבור בלי להבין מילה.

(נראה לי קשה לדמיין את זה. בגלל השונות של הילדים הם מגיבים בצורות שונות.)

הוא חושב שהמעבר גורם לילדים לתחושת אובדן שליטה ברמה של להיות תינוק.

אלון: החוויות הראשונות הן תחושות פיזיות  – הכל גדול, האנשים, הצלילים.

מבחן ראשוני. אורן בהה במשך רבע שעה. לא ידע כלום, אבל כנראה היה תיווך והצליח לענות קצת. דיווח שהסתדר.

בכיתה המיוחדת הכל מתנהל באנגלית.  בשלב הראשון הלם וקושי –בעיקר לאלון בן ה-8.

אלון: "הייתי בוהה, הייתי הולך לשירותים כל חמש דקות". הרגיש מאד בודד.

הצליח לקרוא משפטים אבל לא ממש הבין מה שקרא.

אמסטרדמסקי מסביר שמלמדים שם כמו שצריך ללמד בכיתה של מהגרים מכל העולם שלא יודעים אנגלית בכלל. משקיעים במורים – תואר שני, הדרכה ספציפית. כיתות עד 20 ילדים עם שתי מורות. הן עוקבות אחרי הרמה האישית של כל ילד. אסור לדבר בשפת האם שלך.

בהתחלה, בניגוד לישראל הילד היה חוזר טעון ועצבני, ביקש עזרה בהכנת שיעורי בית.

קשה מאד עד לא אפשרי להתחבר חברתית, בקפטריה, ספורט לא מוכר (ואפילו כשכן כדורגל למשל, עדיין צריך קצת שפה וכאן הילד מציין שהכיר את המילה PASS  למשל).

שאול ממליץ לשמוע את הפודקאסט כדי לדעת מראש מה יעבור על הילדים: " לא ידענו כמה זה יהיה קשה".
(לשים לב למשפט הזה, כי אח"כ הוא קצת נעלם בתוך ההתפעלות מכישורי הילדים).

הוא מציין לשבח את התושייה היצירתית של הילד שהלך הרבה לשירותים כדי להימנע מהתחושות הקשות.

(מזכיר למורות כמה ילדים כאן בכל כיתה רגילה?)

חודשיים אחרי המעבר – התקדמות. שומעים שהקריאה שוטפת יותר, ספר פשוט. הקטן – ניסה לדבר עם החברים והתחיל לעשות שיעורים בחשבון, באנגלית. (לזכור: אוצר מילים בסיסי יותר, אין מבחנים בגן).

בדצמבר כבר תקשרו עם חברים אמריקאים בחופשה. שאול:  "כמו לצפות בקסם."

הילדים התחילו לדבר ביניהם באנגלית. עדיין נשמע מאד בסיסי. המבטא סבבה.

בינואר הכל נשמע הרבה יותר טוב. במאי לקראת סוף השנה – it’s very easy

הילדים בילו 8 חודשים בין 6-8 שעות ביום בבית הספר רק באנגלית אינטנסיבית.

(גם בשאר הזמן הם בעצם מוקפים אנגלית מסביבם).

המסקנות האישיות של שאול אמסטרדמסקי: "היכולות של הילדים מרחיקות לכת. יכולות ההסתגלות שלהם, מהירות הלמידה שלהם, הנחישות וכוח הרצון לעבור תהליכים שאנחנו בגילינו המופלג היינו עושים הכל כדי לא להתמודד איתם. המוח של הילדים הוא כמו ספוג. בסוף הם ידברו אנגלית יותר טוב מכם."

מה דעתך?

יש הרבה היבטים למעבר ממדינה למדינה. אנחנו בענייני שפה.
רילוקיישן, הגירה, מעבר דירה – המילים היפות, הנחשבות, וגם הפחות יפות כשאנחנו עוברים ממקום למקום.
אפילו השפה שאנחנו משתמשים בה לגבי המעבר מגדירה אותנו:

הגירה (immigration)  – בשנים האחרונות המילה הזו בירידה והשימוש בה נעשה בהקשרים לא חיוביים.
בישראל יש לנו כמובן את המילה החיובית עליה שהיא הגירה לישראל וירידה שהיא הגירה מישראל על כל השליליות המשתמעת.

השימוש במילה רילוקיישן (=מיקום מחדש) נתן להגירה הילה הייטקיסטית מקסימה שכזו.
זה כמובן לא רק בישראל. מהגרים בריטים ואמריקאים לא קוראים לעצמם immigrants אלא  expats ואלה מילים שיש להן משמעויות מרחיקות לכת שלא ניכנס אליהן כאן.

כשמשפחה יוצאת לרילוקיישן בגלל לימודים, עבודה או נסיעה בעקבות חלום לחיות במקום אחר הדבר הראשון שהם נתקלים בו הוא מחסום השפה. אנחנו בעניין האנגלית.
תמיד עולה השאלה: האם להכין אותם מראש?

כרגיל יש דעות לכאן ולכאן. נתקלתי בשלוש קבוצות הורים:

• אלה שמאד חשוב להם שהילדים יידעו אנגלית לפני הנסיעה
• אלה שחושבים שאין צורך ללמד בכלל לפני שיוצאים והילדים ילמדו בעצמם ומהר
• ואלה שחושבים שכדאי קצת אבל לא להשתגע

מכיוון שכל ילד וכל הורה שונים, קשה מאד להכליל.

מה כדאי לקחת בחשבון?

הגיל של הילדים

ידע האנגלית של ההורים

ידע האנגלית של הילדים – מכיתה ג' ולפעמים קודם כבר לומדים אנגלית בבית הספר

ילדים חברותיים או מופנמים – שני הסוגים ייתקלו בקשיים, אבל שונים

עם לקויות למידה – כדאי לברר אם עדיף להגיע עם אבחונים מתורגמים ומאושרים. לפעמים יכירו בהם ולפעמים לא.

כמה זמן ההורים יוכלו להשקיע בילדים בבית החדש – עזרה בלימודים, תרגול הקריאה והדיבור וכו'

ההמלצה שלי
ילדים עד גיל 8 – אוצר מילים בסיסי של היכרות, שאלות ותשובות בסיסית של יום יום  – מה שמך? איפה אתה גר? כמה עולה? איפה השירותים?

מעל גיל 8 – כבר כדאי לתת בסיס טוב, לפחות בקריאה ובדיבור יומיומי, שיקל עליהם להשתלב בכיתה ועם החברים.

כדאי להשתמש בצפייה והאזנה לסרטונים אותנטיים כדי שיתרגלו לשמוע מה אומרים להם, אפשר לקרוא להם ספרים פשוטים ולהתעכב על הסברים ותרגום, וכמובן הרבה משחקים. זה יעשה את המעבר קל יותר ומפחיד פחות.