אימונים באנגלית זה חשוב. או, מה קשור ספורט לאנגלית?

לפני כמה ימים, באחת הקבוצות, מישהי מהמורות ביקשה רעיונות "להצית את האנגלית ולהחזיר את האנגלית למפה וללמידה מחוץ לקופסא".
התעורר דיון.
בתוך הקופסה או מחוץ לקופסה?
מה הענין של הקופסה בכלל?
לבדר את התלמידים או ללמד אותם?
(איך) ללמד אותם ללמוד?
בעקבות ההתלהבות מהמדליות באולימפיאדה, ההערצה לספורטאי הזהב ומערכי השיעור שהגיעו בעקבותיהם עלתה השאלה איך הדברים קשורים.
כבר מזמן כתבתי פוסט על תלמידים ספורטאים וכמה אני אוהבת ללמד אותם והחלטתי להעלות את זה עכשיו, קצת לפני תחילת השנה הבאה, אחרי שנתיים של טלטלות וחוסר ודאות. ואחרי אולימפיאדה מענינת במיוחד.
כשילדים באים ללמוד אצלי אני שואלת שתי שאלות:
למה באת?
כמה את/ה מוכנ/ה להתאמץ מעבר לשיעור הפרטי האחד בשבוע?
מצידי אני מבהירה שהלימודים איתי תובעניים, אני מדגישה את חשיבות האימונים ודורשת 10 דקות ביום 5 ימים בשבוע, בנוסף לשיעור איתי.
לאורך השנים הצטברה אצלי סטטיסטיקה מעניינת:
התלמידים הספורטאים, אלה שמתאמנים 4-5 פעמים בשבוע, בכדורגל, כדורסל, שחיה, טניס, ריקוד או אומנויות לחימה – הם התלמידים שמצליחים להתמיד.
אני מדברת על ילדים עם לקויות למידה, לעיתים קשות, שהאנגלית לא באה להם בקלות.
אני מדברת על ילדים שהולכים לאימון, לא לחוג.
אני מדברת על ילדים שמגיל צעיר מטפחים משמעת עצמית.
ילדים שברור להם שאימון זה החלק הכי חשוב. לא המשחק, לא התחרות.
ברור להם שהמאמן לא יעלה אותם למשחק או לתחרות אם הם לא יגיעו לכל האימונים.
אין הנחות.
אין התאמות.
חייבים להיות הכי טובים ובשביל זה צריך לעבוד.
השנה, באולימפיאדת טוקיו, האימונים, ההתמסרות ולפעמים הטוטאליות של החיים כספורטאים מקצועיים היו בלב הדיון הציבורי.
סיפור החיים וסיפור הפרישה של סימון בייל, הסיפורים של אַרְטְיוֹם דּוֹלְגוֹפְּיַאט, דויד פופוביצ'י  והידילין דיאז.
זה לא הסיפור הפיזי, או היכולת המולדת.
זה הסיפור הנפשי.
האופי. החינוך. הנחישות. היכולת להתמודד עם כישלון והצלחה, היכולת למדוד ולשמוח עם הצלחות קטנות, לעבוד קשה בלי לקבל פרס מיידי, לדחות סיפוקים.
אני מניחה שהדיון הזה עולה השנה כי הגיע הזמן.
כי אופי הדורות משתנה והדיון הזה נהיה אפשרי. אולי אפילו הכרחי.
יש הרבה שאלות: האם זה הכרחי? מה המחירים? האם המחירים מוצדקים?
אבל אין ויכוח על העובדות: מי שרוצים להיות מומחים חייבים להתאמן.
בגלל זה אני אוהבת ללמד ילדים ספורטאים.
הם מבינים אימונים.

נ.ב. כבר כמה שנים שכששואלים ילדים מה תרצו להיות כשתהיו גדולים הם עונים "מפורסמים".
ובכן, רק מי שעובדים ומתמידים מגיעים לשם. כן, גם בפורטנייט, גם ביוטיוב, וגם בטיקטוק.