אודות

שלום,
שמי טלילה ונעים להכיר.
למי שממהרת, תקציר בקיצור (ואחריו יש באריכות, למי שמתעניינת):
אני מורה לאנגלית ולחינוך מיוחד. עובדת כבר שנים עם  ילדים ומתבגרים שקשה להם באנגלית, חלקם עם לקויות למידה. בעיות קשב וובעיות זיכרון.
לאורך השנים עבדתי גם עם ילדים מחוננים, עם נוער בסיכון, עם הקבצות א' והקבצות ג', בתוך מערכת החינוך ומחוצה לה.
הדרכתי מורות ופיתחתי תוכניות לימודים ודרכי הוראה מותאמות לפי הצרכים המשתנים של הילדים.

תמיד חיפשתי פיתרון לבעיה הכי מציקה בלימוד שפה: התירגול. במיוחד אצל ילדים שהתקשו בקריאה או ילדים עם קשיים בזיכרון. השתמשתי בכל מה שמורות משתמשות: ספרי לימוד, חוברות תרגול, דפי עבודה, משחקים שונים שהמצאתי או שהתאמתי מהמדף.  בסופו של דבר המשחק שעשה את העבודה הכי טובה היה רביעיות ולכן המשכתי להמציא משחקי רביעיות, לטובת כל מי שלומד אנגלית ורוצה לתרגל בלי להתייאש.
המשחקים הראשונים היו משחקי קריאה ואוצר מילים הכי בסיסי  (מספרים וצבעים) ומשם – הרחבה לנושאים שונים כולל דקדוק, אוצר מילים לפי נושאים והעמקת הקריאה. היום יש מעל 30 משחקים שונים – קלפים, לוח ודיגיטליים – שמאפשרים תרגול בכיף, בנושאים שונים וברמות שונות.
הולכים איתכם יד ביד מההתחלה ועד להצלחה.

מכאן, באריכות.
כאן אפשר לקרוא איך נהייתי מורה לאנגלית
וכאן בהמשך איך נהייתה גיימליש.
עוד קצת עלי (כי זה קשור):
אני עצלנית. אוהבת שהכל פשוט וקל. גם בשביל התלמידים שלי.
הגיבורות שהשפיעו על החשיבה שלי יותר מכל הן
גילגי, הידועה היום כבילבי, שיכלה להניף סוס ביד אחת והלכה לבית הספר כדי שתוכל לקבל חופשת חג מולד. פרשה ממנו מייד ובשיא.
פוליאנה אהובתי, עוד יתומה, שלימדה אותי לראות תמיד את חצי הכוס המלאה עם "משחק השמחה" שאבא שלה לימד אותה.
ומעל כולן, מרי פופינס, עם משפט המפתח שהוא המוטו שלי עד היום:

"בכל עבודה שעלינו לעשות, יש משהו כיפי. את מוצאת את הכיף, ופוף! העבודה היא משחק.."
ואז כל העניין עם תרופות וכפיות סוכר.

אני לא סובלת בעיות מיותרות, אז משתדלת לפתור אותן. 
חסידה גדולה של שימוש אינטנסיבי בשכל ישר.

 ככה התחילו המשחקים.
כשאריאן היתה בת 18, אוטוטו צבא, נחרדתי ואמרתי לי: מה? שאני אמות מורה???

כבר היו לי כמה משחקים שהמצאתי בשביל ילדים שהתקשו לזכור מילים ולא הצליחו ללמוד לקרוא. הם היו מעוצבים ומוכנים. הם עבדו כמו קסם. יעילות מושלמת. כי אין ילד שלא יכול באנגלית מה שהוא יכול בעברית.
שאלתי את מרק אם אפשר להדפיס בגדול, עם קופסה ולוגו. הוא אמר שכן.

תוך חודשיים, ביולי 2008, עמדתי עם אריאן בדוכן בכנס מורות לאנגלית בירושלים עם עשרת המשחקים הראשונים.

והשאר היסטוריה.
(בתמונה אריאן האלופה עוזרת לאמא)