תגידי, צריך תעודה כדי להיות מורה לאנגלית?

או איך נהייתי מורה לאנגלית

בכלל רציתי ללמוד חקלאות אבל התברר שצריך לנתח צפרדעים. ויתרתי בעצב.
בין גיל 20 ל 30 עבדתי כפקידת קבלה, מלצרית, מדריכת מחשבים כשקראו להם מעבדי תמלילים והיו להם דיסקים רכים בגודל של בית, למדתי עיצוב פרחים ועבדתי בזה ללא שום כישרון, למדתי הנהלת חשבונות והשתעממתי למוות במשרד, הדרכתי טיולים וניסיתי את האוניברסיטה. היה נורא.

באמצע התחתנתי עם מרק (המעצב של גיימליש)  ויום אחד חבר שלנו ביקש שאעזור לבת שלו להתכונן לבגרות באנגלית. סתם, כי ידעתי אנגלית.

היה לנו כיף, היא הצליחה בבגרות, התחלתי ללמד את הילדים של השכנים. בדרך כלל ילדים עם בעיות קשות. רק התחילו אז לדבר כאן על דיסלקסיה והיה רק ספר אחד בעברית על הנושא.

אמא שלי היתה מודאגת. עשר שנים ואין יציבות. אפילו לא כיוון של יציבות באופק. מה יהיה איתך?
לפחות מזל שהתחתנת… 🙁

ואז נכנסתי להריון. הייתי עצמאית באותה תקופה ונורא רציתי שישלמו לי עבור חופשת לידה. נראה לי ממש כיף לשבת בבית עם תינוק ולקבל על זה כסף.
אמא של חברה טובה היתה מורה לאנגלית בבת ים. סוף שנות ה-80 ויש מחסור גדול של מורות בבת ים. בתל אביב היה עודף. הן לא רצו להדרים.
אמרתי אני? בית ספר? אני מורה בבית ספר???? איכססס.
אבל למה לא? רק חצי שנה והלכתי.

היה ראיון עם המנהל. קיבל אותי בלי תואר ובלי תעודות, כי היתה לי בגרות מבית ספר משובח. והייתי חמודה. והוא היה חכם. 

התחלתי אחרי סוכות וזו היתה אחת השנים הטובות בחיי.

ביום הראשון לעבודה עמדתי בדלת עם לב דופק ואמרתי לעצמי: את בת 29.5 והם בני 12. את יותר גדולה.

הילדים היו מקסימים, אני המצאתי את הגלגל מחדש וההוראה היתה חלום. בפסח יצאתי לחופשת לידה. שילמו לי 🙂

הייתי בטוחה שזהו. עוד וי על מגוון המקצועות ומקומות העבודה שלי. אבל לא. היה כל כך טוב שביקשו ממני להמשיך. וככה נהייתי מורה במשרד החינוך.

המקצוע הכי טוב בעולם. הכי מתגמל, הכי פורה, הכי מעניין. ומקום העבודה המושלם לנפש עצמאית שרוצה יציבות ומשכורת של שכירה.
נ.ב. בסוף כמובן גם עשיתי תואר באנגלית וחינוך מיוחד עם התמחות בלקויות למידה ותואר שני בהגירה ושילוב חברתי. אז בכל זאת אספתי גם תעודות.
בהצטיינות. כמובן.