המורה לאנגלית (שלי)

או, כל אחת והמורה לאנגלית שלה 🙂

תגידי, זוכרת את המורה לאנגלית שהיינו הולכים איתה לסרטים בקולנוע? או זאת שהיתה לובשת כובעים מטורפים? או זאת שהיתה מתאפרת בהגזמה ודיברה עם מבטא הונגרי?
לפני שבוע, בכנס, עמדתי ליד המיחם והתלבטתי אם תה או קפה. אישה עם תכשיטים צבעוניים שהכינה לעצמה קפה, שאלה מה אני.. באוטומט שלי להגיד מורה לאנגלית, אבל אמרתי שאני מייצרת משחקים ללימוד אנגלית. "וואי",היא אומרת לי "איך אהבתי אנגלית.. איך אהבתי את המורה שלי מכיתה ד'…היא היתה המורה הכי מקסימה שהיתה לי בחיים. היא היתה שרה וקופצת וצוחקת ועשינו הצגות וקראנו ביחד והיה כיף. מאז אני יודעת אנגלית".
מכיתה ד', כן?
אז כן. מכיתה ד' או ה' או ז' או יב'. כל פעם כשאני נכנסת למקום חדש ומספרת שאני עוסקת באנגלית, מיד, אבל מיד, אני מקבלת את הסיפור על המורה לאנגלית. הן תמיד מיתולוגיות. תמיד יוצאות דופן. לעיתים היו מכשפות רעות אבל רוב הסיפורים הם על משהו מיוחד ונפלא. המורה לאנגלית.  אפילו עשו עליה סרט וכתבו עליה ספר. בקיצור, המורה לאנגלית היא משו.
אז תכירו, זו מורין.
המורה שלי לאנגלית בכיתה ז'. וגם בכתה יב'. ואפשר להבין מתמונת השחור-לבן שזה היה מזמן. היא היתה נורא צעירה. כמעט בגילנו ולא דומה לאף אחת אחרת. אמריקאית עם מבטא כבד ורעיונות מעניינים על החיים.  הייתי תלמידה בינונית, דעתנית וחוצפנית. בכיתה ז' היא עצבנה אותי, טרקתי את הדלת ולא נכנסתי לכיתה שבוע. אחרי שבוע התנצלתי בחצי פה, כי ממש הייתי חייבת, ומאז די חיבבתי אותה. כשהגעתי לכיתה יב' היא שוב הופיעה לי בכיתה. הפעם, במסגרת החיפושים אחרי משמעות החיים, היא לקחה כמה מהתלמידים שלה להיפגש עם חבורה של אמריקאים, דוברי אנגלית ומטיפי אהבה ושיתוף.. "התאמנו" איתם לבגרות בדרכים יצירתיות.. והצלחנו בגדול. כמובן.
מורין ואני חברות עד היום.
ואת, מי היתה המורה שלך לאנגלית?