לומדים אנגלית עם שירים? כן.

מעשה בשירי ילדים אנגליים
או למה "אכזריות ספרותית" היא לפעמים הזדמנות.

הקדמה ארוכה לסיפור מעניין על שיר ילדים אנגלי. מי שלא בא לה סיפורים מקדימים, אפשר לגלול למטה.

1. מקס ומוריץ הוא אחד הספרים הכי אכזריים אבל הכי מצחיקים שאהבתי בתור ילדה. קראתי אותו גם עם אריאן. כנ"ל יהושע הפרוע. לא גדלנו להיות פסיכופתיות חסרות חמלה בגללם.
היה ברור ש"ככה **לא** מתנהגים.

לא זוכרת שדיברנו על זה. זה היה די ברור מאליו אצלינו בבית.

בשנות ה 90 "ריקי לייק" היתה תוכנית אירוח פופולרית בטלויזיה. לא הרשיתי לאריאן לצפות.  בחיים לא ראיתי אפילו תוכנית אחת אבל ידעתי שזו תוכנית גרועה ורדודה. אריאן כמובן מצאה לעצמה דרכים אחרות. לאמא של חברה שלה לא היתה שום בעיה עם זה. שתי הבנות גדלו להיות נשים מוצלחות, כמובן.
היום אולי הייתי מפתחת שיחה, שואלת שאלות.
2. ללמד אנגלית באמצעות שירים נשמע היום רגיל והגיוני. גם אני כבר למדתי אנגלית עם שירים, כך שזה ממש לא חדש. אבל בעניני שירים אני מורה אולד פשן. לא ענין של גיל. אני אוהבת את זה מאז שהייתי מורה צעירה. ההנחה שלי אומרת שהדברים שהילדים יכולים להגיע אליהם בכוחות עצמם  – יגיעו. אני רוצה להביא להם דברים שלא. כבר מתחילת הדרך המורתית שלי, בבת ים, לימדתי שירי ילדים ישנים (nursery rhymes) ביטלז  וקווין עם טייפ או דיסקמן שסחבתי מהבית. המילים היו מצורפות לדיסקים והייתי מעתיקה ומשכפלת.

המשכתי ללמד את שירי הילדים וביטלז וקווין ועוד כמה לאורך כל השנים. עד עכשיו.
מצד אחד זמנם עבר והם נדחקו לסוף התור ההיסטורי ומצד שני המילים של השירים שלהם תמיד עובדות. תמיד עם משמעות שאפשר לדבר עליה.

השנים עברו, חלק מהנורמות השתנו לטובה, חלק פחות.
חלק מהמילים, בשירים ובסיפורים, נשמעים היום באוזניים אחרות ומחשבה שונה.
זה נהדר. אבל!
אני מסרבת לקבל צנזורה!
אני רוצה דיון. אני רוצה חשיבה על.
כן, כמו תמיד חייבת להתאים את התכנים לילדים, אבל צנזורה? לא.
כי החשיבה על, המחקר אודות וההבנה שאני קובעת את היחס שלי למילים יותר חשובים מהתוכן האקטואלי / פוליטיקלי-קורקטי  של שיר זה או אחר.

וזה למה שאני ממשיכה ללמד שירי ילדים טפשיים ולפעמים אכזריים – עם הסברים מתבקשים.

הסיפור על השיר "ג'ק וג'יל"

Jack and Jill

Jack and Jill went up the hill,

To fetch a pail of water.

Jack fell down,

And broke his crown;

And Jill came tumbling after.

בחלק משירי הילדים שלמדתי ולימדתי לא היה הגיון. או שהיה סיפור ופתאום שורה לא קשורה. הילדים שעולים לגבעה להביא מים בדלי ומתגלגלים בדרך חזרה היה קטן וחביב וחוץ מענין הכתר שנשבר לא היה מיוחד. הוא נלמד בגלל המסורת, האורך הנוח ופשטות המילים והמנגינה.
בחיפושינו אחרי מקורות אפלים לתכנים ישנים שילדים צורכים היום, מתברר שיש כמה תיאוריות ואף אחת לא מוכחת. כמובן.

תיאוריה א'  – המלך והמלכה
השורשים של השיר הם בצרפת. ג'ק הוא לואי ה -16 וג'יל היא מארי אנטואנט. הם הוצאו להורג במהפיכה הצרפתית.. הוא מן הסתם איבד את הכתר.
תיאוריה ב'  – רפורמת המס
באנגליה שותים אלכוהול בפיינטים. פיינט = בערך חצי ליטר. חצי פיינט = בערך רבע ליטר. ג'ק היה כינוי לחצי פיינט וג'יל היה כינוי לרבע פיינט. במאה ה 17 המלך צ'רלס הראשון ביקש להעלות מיסים על אלכוהול. כשקמה מהומה הוא ויתר על ההעלאה אבל הפחית את הכמויות. (נשמע מוכר בישראל 2022?)
המים בשיר הם בכלל יין, ג'ק איבד את הכתר (הורידו את הכמות) וג'יל מן הסתם הדרדרה אחריו במדרון הכמויות.

תיאוריה ג' – המיתולוגיה הנורדית
במיתולוגיה הנורדית יש סיפור על Hjúki שהפך ל ג'ק ועל GIL שהפכה ל JILL שבעודם ממלאים דלי במים מהבאר נלקחו מהארץ לירח. לפי הסיפור הזה השיר מדבר על הגוף השמיימי הכי קרוב אלינו – הירח. מים הם האוקיאנוס שהתנועה שלו מושפעת מהירח – גאות ושפל. העליה לגבעה היא הגאות והירידה היא השפל.
אוקי. תבחרו.מכל תיאוריה אפשר ללמוד משהו חדש.
והתיאוריה שלי:
אמא (המשרתת) היתה עייפה וביקשה מהילדים להביא מים מהבאר על הגבעה. הילדים עשו לעצמם בדרך כתר מפרחים  ובדרך חזרה התגלגלו, הכתר התפזר והם נפצעו.

אלה התיאוריות שמצאתי באינטרנט. אין ביסוס לתיאוריות עצמן כמובן, כל אחת יכולה להמציא תיאוריה משלה.

העיקר שבסוף נשיר