משהו אחר לגמרי. או שלא ממש..

and now for something completely different. (Monty Python)

מכירה את ההרגשה הזו של גוש בבטן כשלא בא לך, אבל ממש לא בא לך? נניח ללכת לעבודה? או לפגוש את..? או לצאת מהבית?
לפני שנה ומשהו, כמעט שנתיים, הגעתי לנקודה בחיים שממש לא בא לי להגיע אליה. מין צומת בלתי נמנעת. מכיוון שאני ברחנית-מציאות מדופלמת, הלכתי לנטפליקס. ראיתי סרט. אני עושה את זה הרבה, אבל הסרט הזה שינה לי את החיים באותו רגע.
סוויץ' בראש. לא סרט גדול. אבל בול ברגע הנכון. זה היה סיפור על על סטנדאפיסט זקן. ועל מופע סטנדאפ.
מאז, כשהרגשות מעורבים, או סוערים, או כשפשוט לא בא לי לחשוב על מה שקורה, אני הולכת למופע סטנדאפ. ועכשיו כשלא הולכים לשומקום אני צופה בסטנדאפ. יוטיוב, נטפליקס, לא משנה.
לא תמיד זה מצחיק. לפעמים זה עצוב. לפעמים זה מעלה חיוך מריר. לפעמים צחוקים מהבטן.
אבל כשזה טוב, זה זה. זה משחרר. זה מחבר.
זה משהו לדבר עליו.
באנגלית כמובן, אלא מה.
למשל השיעורים האלה בזום. אהבת? שנאת? הילדים התחברו? הילדים התחמקו? ענו מתוך המיטה? שיחקו משחקי מחשב תוך כדי?

נראה שזום, או המתחרים, נשארים איתנו, לטוב ולרע, לתמיד.
אפשר לדון בכובד ראש, אבל אפשר לדבר על זה גם אחרת.
מתחילים מהקריקטורה הזו, של ג'ון אטקינסון (מומלץ מאד…) וממשיכים עם קטע קצרצר של שלישיית האירים שאני אוהבת.
השילוב של הקריקטורה והסרטון מאפשר הזדמנות נהדרת לשיחה, באנגלית, על המצב, על דמיון ושוני בין ילדים, דמיון ושוני בין תרבויות, עמדות ותחושות כלפי בית הספר והחינוך היום ובכלל. וכן, מכיוון שהם אירים, אפשר לדבר על מבטא ועל הגייה. אם זה מעניין את מישהו..
מדהים (או שלא) כמה בני אדם (אנחנו) דומות. ושונות. ודומים.
לא משנה מה יש לנו על הראש.

מה אפשר לעשות עם זה? לשאול שאלות. למשל:
*עם מי הכי הזדהית?
*מה הצחיק אותך?
*מה לא הצחיק אותך?
*היית מתחלפת עם המורה? מה היית עושה במקומו?
*מה היית עושה אחרת?
*זה חייב להיות ככה?

העיקר שנעבור את הקיץ בשלום. בצחוק. ובבריאות טובה.
פינת ההמלצות:
שווה לעקוב בפייסבוק אחרי ענת ברונר Anat Bronner והדף המעולה שלה: איך משחקים בזום. לא רק אנגלית, אבל הרבה רעיונות טובים למשחקים שאפשר וכדאי להשתמש בהם כשעובדים אונליין.

גם ליעל לב יש רעיונות מצויינים שהיא מיישמת עם תלמידים מיוחדים.

קיץ מוש, בריאות ואושר wherever you are!