הבלוג שלי

פחד ואימה ברשת. רקע: באתר יש כפתור קישור לווטסאפ שלי. לעיתים נדירות מטרידים. אני חוסמת ושלום על ישראל. בחנוכה פנו אלי בווטסאפ מהאתר. פעמיים באותו

עידו היה בין הראשונים שלי אחרי שעברתי למושב.  הוא היה בכיתה ג’. ילד מקסים עם זיכרון מושבת. כלום. כלום לא נשאר. עשינו כרטיסיות וכתבנו את

לפני כמה שבועות הקשבתי לפרק של “חיות כיס” רילוקיישן, כפי שהסביר לי בני בן ה-9, שבו שאול אמסטרדמסקי מספר יחד עם בנו איך הם חוו את

תגידי, לא נמאס להם לשחק רביעיות? זה לא משעמם כל הזמן אותו הדבר? לא. מפתיע כמה שלא. אחרי כל פעם שאני מגוונת עם סוגי משחקים

נפרדנו. הפעם כנראה לתמיד. זה פשוט לא היה זה. ולא שלא ניסינו. בקצב שלו, בימים שלו, בשעות שלו. עם פרס, בלי פרס, לפעמים עונש. המון שיחות.

כשאריאן היתה קטנה היא אהבה לצנוח. תנו לה קיר לטפס עליו, מגלשה, מדרגות והיא כבר תגיע לקצה.  ואז …בום! היא למטה. בקפיצה, כן? אני הייתי