הבלוג שלי

או למה הן כל כך פוחדות? לפני עשר שנים בערך הוצאתי את העפרונות מכיתת לימוד האנגלית שלי. יחד איתם יצאו כמובן גם את ידידיהם הטובים

מכירה את “שרה שרה שיר שמח”? ואת “גנן גידל דגן בגן”? זוכרת את “ברד ירד בדרום ספרד”, כשפרופסור היגינס מנסה שוב ללמד את אלייזה להגות

אחרי חודשיים וחצי בבית, שיגועים של הלוך וחזור, כן מרחוק, לא מרחוק, כן קטנים לא קטנים, חזרה מדורגת ושמירה על מרחק. עם מסיכות או בלי

הפוסט הזה רציני ומיועד לחברותי / אחיותי המורות. מי שלא, ממש אפשר לדלג. ומי שלא תגיע לסוף: בריאות ואושר לכל.???בוקר טוב להורסות, להרוסות, לשחוקות, לחרדות, לרגועות,

כמו תמיד, פורים בשבילי הוא הזדמנות לממש את הפנטזיות הכמוסות והפחות. ובגילי, כשכבר באמת הכל מותר וכל הגבולות נחצו ונפרצו, בלרינה זה זה. אבל השנה,